הסימניות של שיעור 3

是 shì: להיות
כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 日 שמש; 𤴓 צורה של 正 ישר, נכון.
אטימולוגיה: 是 shì מורכבת משני חלקים: למעלה הרכיב 日 rì, שפירושו "שמש" או "יום", ולמטה הרכיב 正 (zhèng), שפירושו "ישר" או "נכון". בכתבים העתיקים ייצגה 是 בתחילה את רעיון האמת או הנכונות, ומכאן התפתחה המשמעות של קביעת מצב או קיום.

他 tā: הוא
כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 亻 אדם; 也 צפע או כד.
אטימולוגיה: הסימנית 他 tā היא במקור שאילה פונטית של סימנית הנחש 它 tā. אחר כך הוסיפו את רכיב האדם 亻, וכך נוצרה הסימנית 佗. 他 היא צורה חלופית של הסימנית הזאת, והיא זו שנשתמרה.

她 tā: היא. נהגית כמו "הוא", אבל הסימנית שונה: הרכיב השמאלי הוא רכיב האישה.
כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 女 אישה; 也 צפע או כד.
אטימולוגיה: לפני המאה ה-20 לא היה כינוי גוף "tā" נפרד לציון "היא". הסימנית הזאת נוצרה כדי לסמן הבחנה מגדרית בשפה הכתובה המודרנית: החליפו את רכיב האדם 亻 ברכיב האישה 女 בחלק השמאלי של הסימנית "הוא" 他 tā.

的 de: מילית ההגדרה (ראו בדקדוק)
כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 白 לבן; 勺 כף.
אטימולוגיה: 的 מורכבת מ-白 (לבן) משמאל, ומ-勺 (כף) מימין. יחד הם ביטאו במקור בהירות מאירה, שמאפשרת לאנשים להבחין בדברים שסביבם ולתפוס אותם. בהרחבה הפכה הסימנית למרכז של מטרה. אפשר עדיין למצוא אותה במשמעות הזאת בכמה מילים, ואז היא נהגית dì.

叫 jiào: להיקרא (בשם)
כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 口 פה; 丩 שני חבלים קשורים.
אטימולוגיה: 叫 jiào היא סימנית שנוצרה מהפה 口, שמייצג צלילים או את פעולת הדיבור, ומהחלק הפונטי 丩 (jiū), שנותן רמז להגייה. 丩 jiū ייצג במקור שני חבלים קשורים.

什 shén: אין לה משמעות לבדה. 什么 shénme: מה?

כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 亻 איש/אדם; 十 עשר.
אטימולוגיה: 什 shén או shí היא סימנית המורכבת מרדיקל ומחלק פונטי. היא נוצרה מרדיקל האדם 亻 (צורה של 人, "אדם") משמאל, ומהחלק הפונטי 十 (shí, "עשר") מימין. במקור ציינה 什 קבוצה של 10 חיילים.

么 me: אין לה משמעות לבדה. 什么 shénme: מה?

כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 厶 הפרטי.
אטימולוגיה: 么 me או ma היא סימנית מפושטת שמשמשת בעיקר במילות שאלה כמו 什么 ("shénme", "מה" או "איזה"). היא הפישוט של הסימנית המסורתית 麼. הסימנית הזאת מורכבת מהרכיב הפונטי 麻 má, קנבוס, ומ-幺 yāo "חוט דק מאוד". פירושה המקורי של הסימנית 麼 היה "דק". היום הסימנית 么 משמשת בעיקר בביטויי שאלה ובמילים של השפה המדוברת.

谁 shéi: מי?

כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 讠 דיבור; 隹 ציפור קצרת זנב.
אטימולוגיה: 谁 shéi (או shuí) היא הצורה המפושטת של 誰. היא מורכבת מרדיקל הדיבור 讠 (פישוט של 言, שפירושו "דיבור" או "שפה"), שמעיד על קשר לתקשורת או לשאלות, ומהחלק הפונטי 隹 zhuī, שמייצג ציפור קצרת זנב ומשמש כאן רכיב פונטי.

老 lǎo: להיות זקן, זקן

כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 耂 כיסוי ראש; 匕 כף.
אטימולוגיה: 老 lǎo היא פיקטוגרמה המתארת אדם זקן בעל שיער ארוך, כפוף על מקל.

师 shī: (מאסטר, רב-אמן), אינה משמשת לבדה. המילה "מאסטר" נאמרת 师父 shīfu

כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 刂 סכין (צורה אנכית של 刀); 一 אחד; 巾 בד, צעיף, טורבן.
אטימולוגיה: 师 shī היא אידאוגרמה. זהו הפישוט של 師, המורכבת משני יסודות: משמאל הרכיב 𠂤, שמייצג גבעה קטנה; מימין 帀 zā, שפירושו היה "להקיף". הסימנית המקורית ציינה קבוצת חיילים שסיירה סביב המחנה. בהרחבה הפכה 师 למונח המציין מאסטר או מורה, דמות סמכות בתחום מסוים.

同 tóng: דומה

כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 冂 קופסה הפוכה; 一 אחד; 口 פה.
אטימולוגיה: 同 tóng היא אידאוגרמה. היא מורכבת משני יסודות: למעלה הרכיב 凡 fán "כולם, יחד", ובפנים הסימנית 口 kǒu, שפירושה "פה" או "פתח". יחד הם מעוררים את הרעיון של כמה אנשים המאוחדים בקול אחד. בהרחבה הגיעה 同 לציין "יחד", "זהה" או "דומה".

学 xué: ללמוד
כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: ⺍ קטן; 冖 גג; 子 ילד.
אטימולוגיה: 学 xué היא אידאוגרמה. הסימנית המסורתית 學 מספקת מפתח להבנת המבנה שלה. היא בנויה משתי ידיים 臼 המקיפות מקלות חישוב 爻, מהגג 冖 mì ומהילד 子 zǐ. יחד מעוררת הסימנית תמונה של ילדים תחת גג, ומרמזת על מקום המוקדש ללימוד. הגרסה המפושטת 学 שומרת על הסמליות הזאת, אבל מפשטת את הגג ומשמיטה כמה קווים.

请 qǐng: להזמין; בבקשה
כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 讠 דיבור; 青 qīng כחול-ירוק.
אטימולוגיה: 请 qǐng היא סימנית פונו-סמנטית. היא בנויה מהרכיב 讠 דיבור, שנותן את רעיון ההזמנה, ומהרכיב הפונטי 青 qīng (כחול-ירוק).

问 wèn: לשאול, שאלה

כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 门 דלת; 口 פה.
אטימולוגיה: 问 wèn (הצורה המפושטת של 問) מורכבת מ-门 mén (דלת) ומ-口 kǒu (פה). במקור ייצגה את פעולת התשאול בפתח הבית. בהרחבה קיבלה את המשמעויות "לתשאל", "לשאול".

名 míng: (שם פרטי)

כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 夕 דמדומים; 口 פה.
אטימולוגיה: 名 míng מורכבת משני חלקים: רכיב הפה 口 למטה, הקשור לשפה או לפעולת הדיבור, והחלק העליון 夕, שייצג את הירח או את הלילה ומציין היום את הדמדומים. בסין העתיקה נהגו לתת שם בטקסים שנערכו בשעת הדמדומים, ומכאן הקשר ללילה. כך הסימנית מסמלת את הרעיון של מתן שם למישהו בהקשר רשמי או טקסי.

字 zì: סימנית כתב
כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 宀 גג; 子 ילד.
אטימולוגיה: 字 zì מורכבת משני יסודות: הגג 宀 למעלה, שמייצג מחסה או בית, והרכיב הפונטי 子 zǐ, שפירושו "ילד". בתרבות הסינית העתיקה לימדו את הילדים לכתוב, באופן מסורתי, בבית. כך 字 מעוררת את רעיון הסימנית הכתובה, בקשר ללימוד הילדים תחת גג.

明 míng: (אור, בהירות, שם שושלת מינג, 1368–1644)

כתיבת הסימנית:

רכיבים גרפיים: 日 שמש; 月 ירח.
אטימולוגיה: 明 míng היא אידאוגרמה. היא מורכבת משני יסודות: 日 rì, שפירושו "שמש", משמאל, ו-月 yuè, שפירושו "ירח", מימין. צירוף השמש והירח מסמל את רעיון הבהירות והאור, כי השמש מאירה ביום והירח בלילה. כך 明 מייצגת את האור, את הידע, ובהרחבה את ההבנה או את התבונה.

月 yuè: חודש / (ירח)
כתיבת הסימנית:

רכיב: 月 הוא רכיב שמשמעותו "ירח".
אטימולוגיה: 月 yuè היא פיקטוגרמה קדומה המתארת ירח סהרוני. הסימנית מסמלת גם את הירח עצמו וגם את מושג החודש, הקשור למחזור הירח.